תמיר נ' ישר - אובוז נכסים ואחזקות בע"מ

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש לאחר שלא הגיש סיכומים במועד שנקבע.

לטענת המשיבהבתגובתה, לא ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין בנסיבות התיק דנא, אלא שיש להגיש ערעור וזאת מאחר שלא מדובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה.

לא אוכל לקבל את טענות המשיב בענין זה, שכן בהתאם לתקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:"התקנות) : "דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון".

בהתאם לתקנה 157(3) לתקנות הנ"ל: "התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב רשאי בית המשפט לפי בקשת נתבע, למחוק את התובענה או לדחותה".

מהאמור יוצא, כי דינו של התובע אשר לא הגיש את סיכומיו כדין תובע שלא התייצב לדיון ולפיכך, פסק הדין שניתן נגדו הינו פסק דין שניתן במעמד צד אחד ולפיכך, רשאי המבקש לבקש את ביטולו בתוך 30 יום, אציין כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה במועד.

בהתאם לסעיף 201 לתקנות:

"ביטול החלטה על פי צד אחד :

ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

בנוסח תקנה 201, אין הגדרה לתנאים והנסיבות שבהם מפעיל בית המשפט או הרשם את סמכותו לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד או שניתנה באין כתב טענות מצד שני. מחוקק - המשנה לא קבע במפורש בתקנה זו, את גדרי שיקול דעתו של בית - המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה ואת השיקולים שעליו לשקול, בבואו להחליט בבקשה לביטול החלטה האמורה. בהלכה הפסוקה, נקבעו קווים כלליים ומנחים, ולא כרשימה סגורה, להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט או הרשם ולשיקולים אותם רשאי הוא לשקול בהחלטתו בבקשה לביטול ההחלטה מושא התקנה האמורה. שיקולים אלה, נגזרים הם, למעשה, מהתכלית החקיקתית (הספציפית והכללית) של התקנה הנ"ל. ביסוד תכלית תקנה 201 לתקנות, המעגנת סמכות בית - המשפט או הרשם לביטול החלטה אשר ניתנה על פי צד אחד, נמצא, בצד הסמכות, גם עקרון היסוד בדבר מתן הזדמנות סבירה, הוגנת ושווה לכל בעל דין למימוש זכות הגישה לבית המשפט, החוקתית במהותה, ואף להשמיע את דבריו, לפני מתן ההחלטה השיפוטית בעניינו.

בדיון בבקשה לביטול פס"ד על ביהמ"ש לבחון – האם מדובר בביטול מחובת הצדק או שמא מדובר בביטול על פי שיקול דעתו.

ביטול מחובת הצדק

כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, פגום ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש יבוטל פס"ד בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל הדין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פס"ד. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק".

ביטול עפ"י שיקול דעת

סמכותו של ביהמ"ש לבטל את פס"ד אינה סמכות שבחובה כאשר פס"ד אינו פגום, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים:

א. סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן, על פי המקרה;

ב. סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל.

ככלל, נקבע כי התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר.

בע"א 2201/07 צפריר חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ נקבע:

"לא אחת נפסק כי שני המבחנים העיקריים הצריכים למקרה בו ניתן פסק דין בהעדר צד ואותו הצד מבקש לבטל את פסק הדין בהתאם לתקנה 201 הנ"ל, הינם:  סיכויי ההצלחה של תביעת (או הגנת) המבקש במידה שיבוטל פסק הדין והסיבה אשר בגינה לא הופיע המבקש לדיון מלכתחילה. ביחס למבחן השני יש לבחון האם המבקש לא הגיע לדיון מחמת זלזול בבית המשפט או מחמת "צירוף נסיבות אומלל", אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו [ראו למשל: ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ז לז(3) 431 (1983); רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל (לא פורסמה, [פורסם בנבו], 10.7.01); רע"א 4425/98 מזרחי נ' בן חמו (לא פורסמה, [פורסם בנבו], 30.11.00); ........  ; רע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג (לא פורסמה, [פורסם בנבו], 1.10.02)]."